נסיון ראשון אוקונומייקי הירושימה סטייל

הפתעה במיאג'ימה

אז איפה אתם עושים את החג השנה?

השנה החלטנו לחגוג באופן צנוע, רק שנינו ביפן. חיפשנו מקום טעים במטסומוטו (הגענו למסקנה שהמדד האמיתי שלנו הוא לא המלצות מאתר זה או אחר, אלא פשוט להציץ ולראות היכן יושבים מקומיים, לא תיירים) ומצאנו מסעדה חמודה עם אחד המלצרים המתוקים שיצא לנו לפגוש (ובאמת שכולם מתוקים פה).

הרעיון פשוט מאוד: מעל לאמצע כל שולחן ניצבת ארובה קטנה מעל מעין גריל אישי. אתה מקבל תפריט ביפנית עם תמונות שלא באמת אומרות לך משהו. המלצר, שלא מבין יפנית, מתאמץ מאוד להסביר לך ואתה מצחקק יחד איתו מהסיטואציה. אחרי שבחרת מה אתה מעוניין לצלות, אתה מקבל את נתחי הבשר ומכין אותם לפי טעמך האישי (כמובן, אחרי ניחושים לגבי מה קיבלת). חלק מהנתחים מגיעים שלמים ולכן צריך לגזור אותם עם מספריים. את הנתחים אפשר לתבל ברוטב שום (טעים!) ו\או ברוטב חריף. 

נכון, האוכל לא מתוחכם מדיי, אבל הוא טרי וטעים והאווירה הייתה ממש כיפית. כשסיפרנו למלצר שהגענו מישראל, הוא קד לנו כמעט עד למטה, כלומר בכבוד רב. למעשה, כמעט כל מי ששמע שאנחנו מישראל התפעל והודה לנו על הביקור במסעדה שלו (כנראה שלא מגיעים למקומות האלה לא ישראלים...)

משפחה וחברים יקרים, אנחנו מאחלים לכם שנה טובה ומתוקה, נסיעות רבות לחו"ל, הנאות קטנות וגדולות בחיים ושגרה שמופרעת מדי פעם על ידי הפתעות טובות. אנחנו אוהבים אתכם וחושבים עליכם.

נשיקות!

Here comes the flood

תכננו לצאת מטסומגו לכיוון מטסומוטו, התחנה הבאה שלנו באלפים היפניים, מוקדם. לא קרה.

פספסנו את הרכבת המהירה לנגאנו (בירת המחוז) ונתקענו בתחנה ליד טסומגו לשעה כדי לקחת רכבת מאספת (בערך 20 תחנות יותר על אותו מסלול) בינתיים סיפרו לנו שיש ליד התחנה גשר תלוי שהוא בין העתיקים מסוגו ביפן, אז הלכנו לבדוק וקלטנו פנסיונרים יפנים בעיצומו של טורניר סוער של מה שנראה כמו גולף עם מקלות פולו, יפן...

עוד בטוקיו הוזהרנו ע"י אמא של ריוקו שמתקרב טייפון לאי המרכזי, אבל עד היום היה בהיר, כשיצאנו צפונה לכיוון מטסומוטו, התחיל להיות אפור. הגענו למטסומוטו ב- 12:30 (במקום בסביבות 10:00) הגענו להוסטל ויצאנו לחפש צהריים. מטסומוטו יושבת במרכז עמק חקלאי שמוביל שני גידולים חשובים מאוד ביפן (אחרי האורז כמובן) כוסמת ו-וואסאבי, ונחשבת למקום הטוב ביותר לטעום סובה (אטריות כוסמת)

משמאל: זארו סובה, מימין: טסוקי סובה ולמעלה טמפורה

משם יצאנו למטסומוטו-ג'ו, הטירה של העיר שהיא אחת מחמש טירות מתקופת אדו ביפן שהשתמרו במצבן המקורי, בדרך טיילנו קצת בעיר,  אז כבר התחילה רוח וגשם טורדני...

לאורך רחובות העיר פזורים אגנים של מי הנהר המקומי לשתיה ושטיפת ידיים

על העיר חולשת מצפון הטירה אשר שימשה את השליטים הפיאודליים של האיזור. שמי מעגלי חפיר, שערים כפולים... מרשים.

חזרנו להוסטל בגשם כדי להסדיר את שליחת המזוודות לקנאזאווה. מחר יוצאים למסלול האלפיני מקורובה לטטיאמה ומשם ברכבת לקנאזאווה... בעלת ההוסטל מודיעה שהמזוודות יוכלו להגיע לקנאזאווה רק ב- 26 עקב סגירת כבישים והצפות באיזור החוף... הטייפון הגיע. בדיקה באינטרנט מגלה שגם בטטיאמה וקורובה יהיה מחר סוער מאוד, המסלול האלפיני חסום בפנינו... אנחנו מחליטים לקחת בבוקר רכבות לקנאזאווה במסלול עוקף, צפונה לנגאנו וקו החוף של ים סין... 

נגיע בצהריים לקנאזאווה.

פוג'יוטו, ההיית או חלמנו חלום?

משפחה וחברים יקרים, הפוסט הזה מוקדש למי מכם שטענו שאין מספיק תמונות של אוכל בטיול ואפילו שאלו בדאגה אם אנחנו אוכלים מספיק. אז קודם כל, אנחנו רוצים להרגיע שכן, אנחנו בסדר גמור, אוכלים מספיק ושומרים על עצמנו.

אחרי שהבהרנו את הנושא, אנחנו חייבים לשתף אתכם בחוויות שלנו מפוג'יוטו, ריוקאן (Ryokan), שזה בעצם כמו מלון בוטיק, מפנק ברמות שאין לתאר בעלות ללילה ששווה לעלות לילה בצימר מתיימר בראש פינה (באמצע שבוע)
אסביר הכל כאן ואז אתן לתמונות לדבר בעד עצמן.

קודם כל, אסור ללכת על רצפות העץ ומחצלות הטאטמי (קטע שחוזר על עצמו בכל הריוקאנים והוסטלים שהיינו בהם, כמו גם במקדשים ומבני עץ ישנים אחרים) ולכן מורידים את הנעליים בכניסה ומקבלים נעלי אצבע מסורתיות ללכת בפנים. אם רוצים לטייל בחצר, מחליפים לנעליים אחרות שמספק המקום. אם רוצים ללכת לשירותים, מחליפים לנעליים אחרות ואם רוצים לטייל ברחוב אפשר להחליף לנעליים מסוג רביעי. כשעלינו לחדר הסבירו לנו איך ללבוש את היוקטה (שזה דומה לקימונו, אבל הוא נוח יותר, כך שאפשר להמשיל אותו ללבוש בית) - צד שמאל מעל צד ימין. את המתים קוברים ביוקטה שבה צד ימין עולה על צד שמאל, אז חשוב לשים לב לצדדים :) עם היוקטה מסתובבים בשטח המלון, אבל גם ברחוב (אם קר, לובשים מעל מעיל יוקטה מיוחד, כמו זה שאנחנו לבשנו). מתחת ליוקטה אפשר ללבוש רק בגדים תחתונים וזה מה שעשינו.

בחדר גם המתינה לנו ערכת תה עם קינוח מסורתי קטן. הנוף לחצר היה יפהפה וליאור תפס את הסבתא של המקום מגננת לה.

בצהריים היינו קצת רעבים והלכנו לקנות לנו שיפוד של כדורי אורז יפניים ברוטב טריאקי (טעים!) וגלידת מאצ'ה (תה ירוק יפני). הבעלים על המלון והמארח 'תפס' אותנו בנשנוש ואמר בחצי צחוק שהוא מקווה שאנחנו לא אוכלים הרבה, כי יש הרבה אוכל בארוחת הערב. מיד התכווננו לארוחה והחלטנו להתאפק, מיד אחרי שנסיים לאכול את מה שכבר קנינו.

לארוחת ערב מוגשת ארוחה מיוחדת בניצוחה של השפית ובעלי המקום (אשתו של המארח שלנו). ארוחה מדהימה, שכללה, בין היתר, תרנגולת חופש רכה ומיוחדת, בייבי צרעות מטוגנות (מפתיע, אבל טעים, אם מתעלמים מהעובדה שמדובר בצרעות), סשימי סלמון, פרוסות בקר של פרה שהואכלה במיץ תפוחים ובירה ועוסתה בימי חייה, שמכינים על האש על השולחן, לפי מידת העשייה הרצויה של הסועדים (למרות שדי כיוונו אותנו לעשייה מינימלית של הבשר), מיסו, המון אורז, סושי מיוחד, חמוצים, שני קינוחים - ג'ל של קפה וקצפת ועוגת מאצ'ה (עוגה מתה ירוק יפני) עם תפוחי עץ מתוקים עדינים (ועוד דברים שאני לא זוכרת להסביר, אבל יש תמונות ותאמינו לנו שהכל היה כל כך טעים!).

ארוחת הבוקר גם היא הייתה פינוק בפני עצמו וכללה דג, מיסו, אורז, חמוצים יפניים, מתוקים, תה...

כשעשינו צ'ק אאוט מהמלון שאל אותנו הבעלים אם אנחנו בירח הדבש שלנו. ענינו שכן והוא כמעט וחטף התקף לב במקום, התנצל שהוא לא ידע, שלא אמרנו לו ורץ למטבח להביא לנו שני צ'ופסטיקס צבעוניים, בתור מתנה מהמקום. בדיעבד, לפי מה שראינו אצל זוג אחר, היינו יכולים לקבל עוד פינוקי אוכל מיוחדים. אבל מצד שני, לא חסר לנו דבר, הכל היה מושלם והיחס של המארח אלינו היה מדהים (מדובר באדם מבוגר, בסביבות גיל השבעים, שרץ הלוך ושוב בין אורחי המלון כדי לוודא שכולם מאושרים ולכולם נוח).

הנה התמונות:

את הסושי מגלגלים עם אטריות סובה במקום עם אורז. במקרה זה, אטריות סובה עם מאצ'ה (העיגול עם הספירלה הירוקה בתמונה)
סדר הארוחה היה קודם כל העוף, אח"כ הדג ואז השאר ללא סדר מסוים.

דג סלעים שמכונה 'הדג הבלתי נראה', משום שקשה לתפוס אותו, צלוי במלח.

סשימי פורל כתום. אוכלים גם את העלה, שמוסיף רובד נוסף של טעמים.

הבשר שהואכל בתפוחים ובירה לפני הבישול, עם ירקות.

חמוצים יפניים מסורתיים וקלמרי מוחמץ.

ירקות מאודים ברוטב דלעת יפנית. מדהים!!

ירקות בטמפורה. את פרחי הטמפורה על העץ אפשר לאכול! העץ הוא למעשה אצה מטוגנת.

העלה עליו מונח האוכל נותן לו טעם וארומה נוספים, אבל הוא לא אכיל.

לא מדוזה! מרק מיסו צח עם קציצת עוף ודייקון (צנון יפני) עליה

חטיפי אורז מתוק ברוטב טריאקי.

ג'לי אספרסו עם קצפת.

הכניסה לריוקאן בלילה.

מעיל היוקטה המדובר.

ליאור מצא מלפפון יפני ענק בכניסה לאחד הבתים בכפר.

ארוחת הבוקר

הנוף מחדר האוכל

הגינה בבוקר