יום שישי, 19 בספטמבר 2014

יאמי יאמי ביפן!


משפחה וחברים שלום רב, אנחנו, ליאור ורונית, מודיעים בצער רב שנחזור לארץ עם כמה קילוגרמים עודפים. אין מה לעשות, כולנו ידענו שזה מה שהולך לקרות. את הפוסט הבא אנחנו מקדישים לקלוריות העודפות וגם לכם :)

נתחיל בכמה דברים שלא עלו אתמול לפוסט, כמו תקריב מתבקש של הצדפות בגריל משוק הדגים:




וכמו מאפה המאצ'ה (תה ירוק יפני) שאכלנו: פחזניית מבצק עם מאצ'ה ממולא בקרם שמנת עם מאצ'ה...







שניהם סופר טעימים.

נמשיך בארוחת הערב אתמול במסעדת 'טונקאצו' (שזה כמו שניצל, שמכינים במקום, אבל טעים הרבה יותר משניצל רגיל. לכל מי שתהה - כן, בטיול הזה אני - רונית - אוכלת בשר). המנה הגיעה עם כרוב, עליו שמים רוטב טריאקי, מרק טעים עם קצת בשר וטופו רך כמו גבינה, חמוצים חמוצים-מתוקים, בוטנים ובירה או סאקה לבחירה. היה מהמם!







הבוקר קמנו מוקדם ומצאנו במקרה מאפייה חמודה עם מאפים מעניינים (ליאור ירחיב בפוסט נפרד על המיקום - קניון מטורף עם פארק בסגנון אירופאי קלאסי). המאפים מימין לשמאל הם מעין פוקאצ'ה של גבינות ופטריות ו\או בצל, מאפה של מעין בשר ברוטב בולונז-קארי וגבינה, מאפה תפוחים ואגוזים, כריך טונה קטן וכריך סלט ביצים קטן (את שניהם לא צילמנו, כי הם לא היו מעניינים ובדיעבד גם לא משהו מבחינת טעם. המאפים האלו היו טעימים מאוד!)


ואז החלטנו ללכת לבדוק את קומת ה- 'דפהצ'יקה' (דפה - קיצור של department store), ו- צ'יקה - כך אומרים ביפנית מרתף) בקניון באזור Shibuya, ממש ליד צומת שיבויה המפורסמת (תמונות בהמשך באדיבות ליאורי). מבחר המנות שם מטורף והחלטנו לאכול, למרות שלא היינו רעבים כל כך. זה פשוט היה כל כך מפתה.

ליד כל דוכן עומד מוכר שצועק לעוברים והשבים לקנות ממנו ולפעמים יש טעימות (אבל לא תמיד הן טעימות :) ). הבנו שאסור לנו ליצור קשר עין עם המוכרים, אחרת הם פונים אלינו ביפנית ואנחנו נותרים לחייך ולהנהן ולהמשיך הלאה, בלי להבין מה נאמר. בכלל, נראה שלא מפריע ליפנים לדבר איתנו, למרות שאנחנו לא מבינים אותם. הם שואלים שאלות, מסבירים הסברים ואנחנו מהנהנים. בינתיים זה הוכיח את עצמו כיעיל :) 

הנה חלק קטן מאוד ממה שהלך שם:













המלון בתמונה מטה מתומחר בכ- 170$. ככל שהפרי גדול יותר ומושלם יותר, כך הוא עולה יותר.
התפוחים בתמונה שמתחת מתומחרים ב-40$ לאחד.









אלה קינוחי מוס בתוך קליפות ביצים! איזו השקעה!


קרם ברולה סמיילי :)




ממתקי מחית שעועית מעוטרים כארנבים.

החלטנו לקחת כמה יחידות של דמפלינגים, שיפודי יקיטורי ועיגולי אורז ממולאים בתמנון. יאם יאם!
לא מנומס להתיישב ברחוב ולאכול, מצד שני היפנים לא שמעו על ספסלים ציבוריים (לא ברחוב ולא בקניון). חיפשנו איפה אפשר לשבת וחשבנו שקומת הגג יכולה להיות פתרון יאה, אבל נראה שהיא בעצם כחניון. אז פשוט התיישבנו ואכלנו שם, משקיפים לנופה של שכונת שיבויה.



לקינוח לקחנו עוגת ערמונים עם מחית שעועית (לא רע) ושיפוד של שלושה כדורי אורז מתוק אחר (פיכססס...). מה שכן, הם עוטפים כל דבר כאילו מדובר במתנה וזה מקסים בעיניי:




הרבה מסעדות מציגות בחלון הראשי, או לידו, מיניאטורות של התפריט. המיניאטורות כל כך מדויקות, שזה נראה ממש כאילו מדובר באוכל אמיתי. הנה מספר דוגמאות:



אנקדוטה קטנה שקשורה לאוכל ביפן - אסור לאכול ברכבת התחתית ובאוטובוסים (ואסור גם לדבר בנייד). היום שכחתי את העניין והוצאתי לליאור ולי סוכריות מנטה. היו מבטים עוינים מצד המקומיים, מזל שבדיוק הגענו לתחנה שלנו :)


זה הכל, נכון לעכשיו. הערב נאכל במסעדה צמחונית - עדכונים בהמשך!

נשיקות ושבת שלום!
ליאור ורונית

4 תגובות:

  1. אני רוצה את כל הקינוחים האלה!
    מה עם ללעוס מסטיק? מותר?
    בדיוק התחלתי לראות את התוכנית של גידי ואהרוני, ראיתי כבר 3 תוכניות ואני מרגישה כאילו הבלוג שלכם הוא הגרסה של רונית וליאור רק בלי סאונד.

    כל התמונות ממש מגרות ומהממות! איזה כיף לכם

    השבמחק
  2. גם ללעוס מסטיק נחשב לא מנומס בתחבורה הציבורית.
    אחד הדברים המעניינים הוא, שאין התאמה בין הבקשה לא ללכלך לבין מספר פחי הזבל הפזורים בעיר; אין כמעט פחים. אנחנו מסתובבים עם שקיות אוכל, אבודים בטוקיו, עד שאנחנו מוצאים פח. אה, ועוד עניין - הזבל פה מופרד לארבע קטגוריות (פחיות ובקבוקים, מתמחזר פלסטיק, מתמחזר חומר נשרף, כמו אוכל, ונייר). אז אנחנו גם צריכים להבין איפה לזרוק מה... די מצחיק פה!

    השבמחק
  3. אולי הבעיה היא הסוכריות מנטה!!! מי אוכל סוכריות מנטה?!?!?!
    זו הקנאה פוקעת מפי... :)
    תעשו חיים!
    הילה

    השבמחק
  4. היו מאז עוד פשעים נגד האומה היפנית...

    השבמחק