‏הצגת רשומות עם תוויות ארוחת צהריים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ארוחת צהריים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 1 באוקטובר 2014

קנאזוואה, עיר יפהפיה שכמוך


נפתח בשיר יפני:

"The bamboo-shadows move over the stone steps
        as if to sweep them, but no dust is stirred;
The moon is reflected deep in the pool,
        but the water shows no trace of its penetration."
Nishida Kitaro

הגענו לקנאזוואה יום אחרי ערב ראש השנה. הימים מתבלבלים לנו, הכל נראה כמו סוף שבוע, למרות שלאחרים השבוע עובר כרגיל. הגענו להוסטל שלנו ובצ'ק אין שאלה\הודיעה לנו המנהלת שיום אחרי, בתשע וחצי בבוקר, יגיע צוות צילום לצלם את ההוסטל. הנהנו - מה זה קשור אלינו? ואז היא המשיכה - היא רוצה שנתראיין ונספר על ארוחת הצהריים שלנו בישראל. אוקי, אמרנו בהיסוס, אנחנו לא בטוחים אם נספיק כי יש לנו רק עוד חצי יום בעיר לפני שאנחנו עוברים לעיר הבאה. היא הנהנה והסכימה איתנו ביפנית, שלא יהיה לנו זמן, אבל המשיכה לבקש שנתראיין והסבירה שהגנים בהם רצינו לבקר נפתחים בשבע, כך שיהיה לנו מספיק זמן. אחרי הצילומים, היא הבטיחה, הם יסיעו אותנו לראות את ההיי לייטס של העיר. אמרנו בסדר, נשתדל, היא הבינה את זה ככן ברור. היא המשיכה והסבירה שצוות הצילום רוצה להביא מצרכים כדי לצלם אותנו מכינים ארוחת צהריים ישראלית מסורתית. הסברנו שאין ארוחה ישראלית מסורתית ושהדבר היחיד שעולה לנו לראש זה פלאפל, אותו אנחנו לא יודעים ולא רוצים להכין. היא הבינה. אנחנו חושבים. בהמשך היא גם ביקשה שצוות הצילום יצלם אותנו בחדר השינה, מתעוררים ליום חדש בהוסטל. כאן מתחנו קו אדום ואמרנו שזה לא יקרה מבחינתנו.

בבוקר קמנו מוקדם מאוד ועזבנו דרך הדלת האחורית. לא תכננו שהיא תראה אותנו (היא מתחילה לעבוד בשבע ואנחנו התארגנו כבר לפני), אבל היא 'תפסה' אותנו, הופתעה שאנחנו עוזבים כל כך מוקדם ואיחלה לנו המשך טיול טוב. נושא צוות הצילום לא עלה וטוב שכך, הספקנו לטייל בגנים של העיר ולשתות תה בבית התה (עם טקס מיוחד), במוזיאון הזן של ד.ט. סוזוקי (לא אותו סוזוקי מהמכוניות), משם הציטוט בתחילת הפוסט, מוזיאון לכבד מאייר ספרי ילדים ידוע ביפן, לקנות סאקה בחנות של מבשלה מקומית וכמובן לאכול. יום לפני ביקרנו במוזיאון לאמנות מודרנית ובאיזקיה (בר אוכל יפני).

להלן התמונות:



ארוחת צהריים של סשימי, מרק מיסו, חמוצים, טומקצו (שניצל יפני) - טעים!


שוק הדגים בקנאזוואה

מקדש שינטו
פסל מגניב
בכניסה למסעדה שאכלנו בה ארוחת ערב. אחד השפים דיבר איתנו והתלהב מכך שאנחנו בירח דבש וקיבלנו מנה על חשבון הבית - דג ברוטב מיוחד, שאוכלים רק באירועים משמחים. כשיצאנו מהמסעדה, אחד המלצרים הציע לצלם אותנו והסכמנו בשמחה.

גן העיר







מניחים נעליים בארון מיוחד לפני שעולים על רצפת העץ עם נעליים מיוחדות או גרביים\יחפים

ליאורי בטקס התה
עוגייה מסורתית ממחית שעועית - לא משהו... 

הנוף הנשקף מבית התה

בכניסה למוזיאון לאמנות מודרנית ישנם כמה פסלים שאפשר להצטלם איתם. חוץ מזה, אסור לצלם במוזיאון... ניצלנו את ההזדמנות!

מוזיאון הזן

חמוד בעיר!
ארוחת צהריים בשוק הדגים (ביום השני בקאנאזוואה)

וקינוח
הברכה שקיבלנו מההוסטל בו לנו...







יום שישי, 19 בספטמבר 2014

יאמי יאמי ביפן!


משפחה וחברים שלום רב, אנחנו, ליאור ורונית, מודיעים בצער רב שנחזור לארץ עם כמה קילוגרמים עודפים. אין מה לעשות, כולנו ידענו שזה מה שהולך לקרות. את הפוסט הבא אנחנו מקדישים לקלוריות העודפות וגם לכם :)

נתחיל בכמה דברים שלא עלו אתמול לפוסט, כמו תקריב מתבקש של הצדפות בגריל משוק הדגים:




וכמו מאפה המאצ'ה (תה ירוק יפני) שאכלנו: פחזניית מבצק עם מאצ'ה ממולא בקרם שמנת עם מאצ'ה...







שניהם סופר טעימים.

נמשיך בארוחת הערב אתמול במסעדת 'טונקאצו' (שזה כמו שניצל, שמכינים במקום, אבל טעים הרבה יותר משניצל רגיל. לכל מי שתהה - כן, בטיול הזה אני - רונית - אוכלת בשר). המנה הגיעה עם כרוב, עליו שמים רוטב טריאקי, מרק טעים עם קצת בשר וטופו רך כמו גבינה, חמוצים חמוצים-מתוקים, בוטנים ובירה או סאקה לבחירה. היה מהמם!







הבוקר קמנו מוקדם ומצאנו במקרה מאפייה חמודה עם מאפים מעניינים (ליאור ירחיב בפוסט נפרד על המיקום - קניון מטורף עם פארק בסגנון אירופאי קלאסי). המאפים מימין לשמאל הם מעין פוקאצ'ה של גבינות ופטריות ו\או בצל, מאפה של מעין בשר ברוטב בולונז-קארי וגבינה, מאפה תפוחים ואגוזים, כריך טונה קטן וכריך סלט ביצים קטן (את שניהם לא צילמנו, כי הם לא היו מעניינים ובדיעבד גם לא משהו מבחינת טעם. המאפים האלו היו טעימים מאוד!)


ואז החלטנו ללכת לבדוק את קומת ה- 'דפהצ'יקה' (דפה - קיצור של department store), ו- צ'יקה - כך אומרים ביפנית מרתף) בקניון באזור Shibuya, ממש ליד צומת שיבויה המפורסמת (תמונות בהמשך באדיבות ליאורי). מבחר המנות שם מטורף והחלטנו לאכול, למרות שלא היינו רעבים כל כך. זה פשוט היה כל כך מפתה.

ליד כל דוכן עומד מוכר שצועק לעוברים והשבים לקנות ממנו ולפעמים יש טעימות (אבל לא תמיד הן טעימות :) ). הבנו שאסור לנו ליצור קשר עין עם המוכרים, אחרת הם פונים אלינו ביפנית ואנחנו נותרים לחייך ולהנהן ולהמשיך הלאה, בלי להבין מה נאמר. בכלל, נראה שלא מפריע ליפנים לדבר איתנו, למרות שאנחנו לא מבינים אותם. הם שואלים שאלות, מסבירים הסברים ואנחנו מהנהנים. בינתיים זה הוכיח את עצמו כיעיל :) 

הנה חלק קטן מאוד ממה שהלך שם:













המלון בתמונה מטה מתומחר בכ- 170$. ככל שהפרי גדול יותר ומושלם יותר, כך הוא עולה יותר.
התפוחים בתמונה שמתחת מתומחרים ב-40$ לאחד.









אלה קינוחי מוס בתוך קליפות ביצים! איזו השקעה!


קרם ברולה סמיילי :)




ממתקי מחית שעועית מעוטרים כארנבים.

החלטנו לקחת כמה יחידות של דמפלינגים, שיפודי יקיטורי ועיגולי אורז ממולאים בתמנון. יאם יאם!
לא מנומס להתיישב ברחוב ולאכול, מצד שני היפנים לא שמעו על ספסלים ציבוריים (לא ברחוב ולא בקניון). חיפשנו איפה אפשר לשבת וחשבנו שקומת הגג יכולה להיות פתרון יאה, אבל נראה שהיא בעצם כחניון. אז פשוט התיישבנו ואכלנו שם, משקיפים לנופה של שכונת שיבויה.



לקינוח לקחנו עוגת ערמונים עם מחית שעועית (לא רע) ושיפוד של שלושה כדורי אורז מתוק אחר (פיכססס...). מה שכן, הם עוטפים כל דבר כאילו מדובר במתנה וזה מקסים בעיניי:




הרבה מסעדות מציגות בחלון הראשי, או לידו, מיניאטורות של התפריט. המיניאטורות כל כך מדויקות, שזה נראה ממש כאילו מדובר באוכל אמיתי. הנה מספר דוגמאות:



אנקדוטה קטנה שקשורה לאוכל ביפן - אסור לאכול ברכבת התחתית ובאוטובוסים (ואסור גם לדבר בנייד). היום שכחתי את העניין והוצאתי לליאור ולי סוכריות מנטה. היו מבטים עוינים מצד המקומיים, מזל שבדיוק הגענו לתחנה שלנו :)


זה הכל, נכון לעכשיו. הערב נאכל במסעדה צמחונית - עדכונים בהמשך!

נשיקות ושבת שלום!
ליאור ורונית