יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

נאושימה, אי אמנים



האי נאושימה שוכן בים סאטו, דרומית מזרחית לאזור אוקיאמה. בעבר הוא היה ישוב דליל של דייגים וחקלאים אך לפני כמה שנים הפך למרכז של אמנות עכשווית, המשולבת בנופי האי.

מגיעים לאי באמצעות הרבה רכבות ומעבורת והנה מה שלמדנו על היפנים במהלך נסיעתנו לאי - כשהם כותבים שהרכבת תגיע בשעה מסוימת, הם מתכוונים שהיא תגיע בדיוק בשעה זו. לא חמש דקות לפני ולא שלוש דקות אחרי. איך למדנו את זה? בקלות - חיכינו לרכבת שלנו לאוקיאמה, בדרך לנאושימה, והגיעה רכבת כמה דקות לפני הזמן שיועד לרכבת שלנו. בלי לחשוב בכלל, פשוט עלינו על הרכבת עם הפקלאך שלנו. היא יצאה לדרכה כמה דקות לפני הזמן והתפלאנו שהרכבת הוקדמה. רגע אחרי שטפחנו לעצמנו על השכם על כך שעלינו מהר לרכבת הבנו שזו לא הרכבת הנכונה (יש לכל רכבת שם ובעוד שהרכבת שהיינו אמורים לקחת עונה לשם 'סאקורה', הרכבת שלקחנו ענתה לשם 'קודמה'. כשהכריזה הודתה לנו על שלקחנו את 'קודמה', הבנו שטעינו). חיפשנו את הסדרן בכל הרכבת (שמונה קרונות ארוכים) ולא מצאנו אותו. למזלנו, זוג זקנים שישב מאחורינו עזר לנו ומצא את הסדרן, שלאחר בירור קצר הסביר לנו שהרכבת מגיעה לאוקיאמה, אבל המסלול שלה ארוך יותר (שינקאנסן מאספת במקום אקספרס).

כך יצא שהגענו למעבורת כבר בלילה, בליווי גשם עדין, ולא ראינו את הנופים המקסימים של האי. ירדנו מהמעבורת לכפר חשוך לחלוטין, רטובים ורעבים והתחלנו לנווט לאכסניה (מבחינת גוגל מאפס- אין אפילו רחובות בכפר) לאחר התאפסות קלה מצאנו את הבית. התארחנו בביתה של אמנית מקומית, שמשכירה חדרים לתיירים. היא הייתה חמודה ולבבית ורמת האנגלית שלה הייתה גבוהה מאוד (בייחוד ביחס ליפנים). היא הפנתה אותנו למסעדה, אחת היחידות שפתוחה בצד הזה של האי, ואמרה שנזדרז כי גם היא נסגרת ב 21:00. רק שלאחר ביקור בה התברר שהיא סגורה בימי שלישי (הגענו ביום שלישי :) ). בסופו של עניין חצינו את האי באוטובוס האחרון ומצאנו מסעדה קטנה וחמודה ובה בעת גילינו היכן שוכן הסנטו (בית המרחץ הציבורי) המקומי (שמעוצב ע"י אמן יפני מפורסם) . לקינוח, קנינו גלידות ב- 7/11 המקומי. טיפ למתחכמים - גלידת האגן דאז בטעמים יפניים היא לא הכי טעימה. מדובר בגלידת מחית שעועית מתוקה ושוקולד - ספישל אדישן איכס. עדיף להיות חכמים כמו ליאור ולקחת גלידת שוקולד קפה. עכשיו צועדים חזרה ברגל... לפחות כבר לא גשום.

למחרת בבוקר, קמנו לארוחת בוקר בחדר האוכל של המארחת והכרנו שתי אורחות נוספות בביתה של האמנית: מארג', אוסטרלית דברנית שחוגגת יום הולדת 60 בטיול ליפן לבדה ויוקי (ככה ליאור קורא לכל היפניות שהוא לא יודע מה שמן... אני לא בטוחה שיוקי הציגה את עצמה בפנינו), מתורגמנית יפנית מהירושימה שהוזמנה ללוות תיירת אמריקאית באי ולהסביר לה על המיצגים השונים (מדריכה פרטית, במילים אחרת). היא הייתה מתוקה מאוד ובכל פעם שראתה אותנו באותו היום באי נפנפה לנו לשלום והסבירה לתיירת שלה שחלקנו יחד מלון. התיירת נאלצה בכל פעם להגיד - 'או, וואו' :)

נחזור למה שמעניין באמת: באי עצמו ישנן יצירות אמנות של אמנים צעירים ו-וותיקים כאחד. חלק מהיצירות מפוזרות ברחבי האי, כמו הדלעות המנוקדות והפסלים שמצולמים למטה, בעוד שחלק אחר מוצג במוזיאונים. המוזיאונים באי מעוצבים ע"י אחד מהאדריכלים המפורסמים ביפן, טדאו אנדו בסגנון סופר מינימלסטי (מלא בטון)
בנוסף בכפר הונמורה (היכן שגרנו) הסבו 7 בתים למרחבי אומנות, בכל בית מיצג/ים של אומן אחר. 
המוזיאון הראשי באי, שמשולב במלון בוטיק מציג מבחר מרשים של יצירות אמנות מודרנית.
המוזיאון הגדול השני - צ'יצ'ו, הוא יצירת אומנות אדריכלית בפני עצמה (טדאו אנדו), ומציג 4 מיצגי קבע (כמובן אסור לצלם כלום, גם לא את המבנה...) חדר מואר טבעית עם חבצלות של מונה על כל הקירות, שני חדרים של ג'יימס טורל, ומיצג מטורף שניתן רק לכנות אותו כהיכל הכס של ק'אליסי..
לפני אחד המוזיאונים לפסלים של אמן קוריאני (מרשים בעיצובו - טדאו אנדו ) ראינו את אחת העובדות במוזיאון, שאמרה לנו בעדינות שבעוד שעלות הכניסה למוזיאון היא בסביבות עשרה דולרים, התצוגה שבפנים לא מחזיקה יותר מרבע שעה של שיטוט, אבל המרחב החיצוני מרשים ובחינם... במילים אחרות - חבל על הכסף. זה אחד הדברים הטובים ביפנים - לרוב הם מאוד ישרים.

אחרי יום הטיול שלנו, החלטנו להתרענן בסנטו המקומי. זה פשוט מדהים בעינינו, שבעלות מינימלית של בין ארבעה לחמישה דולרים, אתה יכול להיכנס למעין ספא עם ג'קוזי (לפעמים יש מבחר של יותר מאמבטיית-ג'קוזי אחת). איזה כיף זה להירגע מתלאות היום בסנטו במחיר סמלי, הא? ואני חייבת לציין, שאני מבינה עכשיו למה הנשים היפניות המבוגרות נראות כל כך טוב - הן טובלות בסנטו, מתקרצפות מלמעלה למטה, נמרחות בכל תכשיר אפשרי וחוזרות הבייתה מבריקות ושלוות. הלוואי עלינו.

נחזור לתמונות: מאחר ואין אפשרות לצלם במוזיאונים הללו, הנה תמונות של מה שכן יכולנו לצלם:






הדלעת הענקית הזו וחברתה, הדלעת האדומה בהמשך, הן סמל האי



לא בטוחים שזו מטרת המיצג, אבל באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה
מוזיאון הפסלים מאחוריי - מסביב למוזיאון היה יפה מאוד :)
הבטון של אנדו חותך את הטבע, אבל במפתיע, המוזיאונים עצמם משתלבים (ואפילו נחבאים) בנוף האי
הנוף ממוזיאון צ'יצ'ו לכיוון המוזיאון המרכזי

ליאור וחברים

ברחבי האי פזורות תמונות של אמנים. זו אחת מהן.

נקודת תצפית


על רקע הים
מקדש שינטו שהוסב למיצג, נכנסים עם פנס ואז מאירים על מדרגות זכוכית שיורדות למאגר מים,
שיחד עם האור יוצרים אשליה של עומק והמשך המדרגות.

מתחת למקדש  - Stairway to Heaven

צילום אמנותי של המיצג מאת ליאור

הכניסה למיצג של ג'יימס טורל - אמן מודרני, שמשחק עם אור, צל ועומק. כאן, הוא מכניס את הצופים
לאולם חשוך לחלוטין ונותן לעיניים להתרגל לחושך. עם הזמן, מתחילים לראות מסך ואז ניתנת האפשרות
להתקרב אליו. כשמתקרבים למסך, מגלים שזהו אינו מסך, אלא חור בקיר ובו עשן. קשה לתאר את זה, אבל
זה מגניב ממש.


4 תגובות:

  1. תודה על המידע מאד לעניין
    האם תוכלו לתת לנו קשר ל"מלון" בנאושימה
    david@bi-pol.com

    השבמחק
  2. תודה על המידע מאד לעניין
    האם תוכלו לתת לנו קשר ל"מלון" בנאושימה
    david@bi-pol.com

    השבמחק
    תשובות
    1. http://kuraya-naoshima.net/#contact

      האתר ביפנית אבל יש PDF באנגלית

      מחק
    2. http://kuraya-naoshima.net/#contact

      האתר ביפנית אבל יש PDF באנגלית

      מחק